אנורקסיה נרבוזה

מהי אנורקסיה? מדוע היא תוקפת דוקא נערות מוכשרות במיוחד? ממה זה נובע? איך אפשר להושיט יד? על כך ועוד ברשימה הבאה..

אנורקסיה היא הפרעת אכילה קשה, שעלולות להיות לה תוצאות הרות אסון. היא תוקפת נערות צעירות, בדרך כלל מוכשרות ופרפקציוניסטיות, והיא לא קלה לטיפול. לעיתים מצטרפות אליה הפרעות נוספות כמו דכאון, התקפי פאניקה, פרנויה והפרעות אישיות. בשל מורכבותה ההפרעה זכתה להתייחסות תיאורטית וקלינית רבה ביותר, ורב מימדית. אביא כאן סקירה קצרה של הגישות השונות לאנורקסיה.

אנורקסיה נרבוזה, כאמור, היא הפרעת אכילה חמורה, המתבטאת בפחד עז ומשתק מפני השמנה, ללא קשר למשקל האמיתי, הפרעה בתפיסת משקל הגוף וצורתו (הנערה הכחושה מביטה בראי ורואה בו מפלי שומן) וחתירה בלתי נלאית להרזייה, ע"י הרעבה עצמית ממושכת, התרוקנות (הקאות, שלשולים) ו/או פעילות גופנית מופרזת עד כדי נזק גופני.

ההפרעה פורצת עפ"י רוב אצל בנות בגיל ההתבגרות. כדי לאבחן אנורקסיה הנערה צריכה להיות במשקל של 85% מהמשקל הממוצע לגובהה וגילה, או פחות. חלק מהנערות מגיעות למשקל ירוד ביותר, הפוגע לא רק במראן החיצוני (כחישות, נשירת שער, גוון עור ושיער אפרפר, צמיחת פלומת שיער על כל הגוף, פגיעה בשיניים ועוד), אלא גם בתפקוד המערכות החיוניות לגוף עד כדי נזק בלתי הפיך. בד"כ המחזור החודשי מפסיק.

כיום מאמינים רוב החוקרים כי הסיבות לאנורקסיה הן שילוב של לחצים פסיכולוגיים, קוגנטיביים, אישיותיים, ביולוגים, משפחתיים וחברתיים- תרבותיים הפועלים בגיל הנעורים, בתחילת ההתבגרות המינית.
עפ"י ההסבר התרבותי, בגיל ההתבגרות קיים לחץ חברתי להידמות לדמויות אידאליות המוקרנות ומואדרות ללא הרף בכלי התקשורת (במקרה זה: "תשקורת"). משקל מלכות היופי והדוגמניות המובילות יורד מדי עשור, וכך גם גילן.

*

נערות בעלות נטייה פרפקציוניסטית, חוסר בטחון וצורך עז להתקבל בחברה, מועדות יותר מאחרות לחתור באופן מופרז לאידאל הבלתי מושג, ומתקשות לקבל חולשות במראה גופן. אותה דמות "אידאלית" היא לא רק רזה מאד אלא גם "ילדית" ("לוליטה"). משום כך סימני נשיות והתעגלות המופיעים בגיל ההתבגרות מפחידים, וע"י הרזייה מופרזת הם מועלמים (כולל הווסת) כדי להשיג מראה של ילדה נערית.
עפ"י הגישה הפסיכואנליטית, הסימפטום נתפס כסמל לדרמה המתרחשת בעולם הפנימי של הנערה. הזרמים הפסיכואנליטיים השונים הציעו הסברים שונים למשמעות הסימבולית של האנורקסיה.
"תיאוריית הדחף" מדברת על קונפליקט עז וחרדה מול הדחפים המיניים המתעוררים בגיל ההתבגרות, הגורם לכיבוש נוקשה שלהם. האוכל נתפס כסימבול מיני, כאמצעי לסיפוק תשוקות ויצרים. הכחשת הרעב למעשה גורמת להדחקת הנשיות והיצר המיני המאיים, ולאיבוד צלם נשי. ואכן, אנו רואים שהנערות האנורקסיות כבויות מבחינה מינית וייצרית, למרות שלכאורה הן עושות "דיאטה" כדי להיות יפות ומושכות.



תיאוריית "יחסי אובייקט" מתייחסת לקשר בעייתי עם האם ועם דמותה ה"מופנמת". הסבר זה מתאר יחסים אמביוולנטיים ועוינים בין האם לביתה. ע"י הרעבה עצמית או הקאה, הנערה מפנה עורף לדמות אימה. היא מעוותת את גופה כדי לא להיות דומה לה, ו"מקיאה" אותה מתוך עולמה הפנימי. הפסקת המחזור יוצרהגנה ברורה מפני המעבר לעולם הנשיות הפורה של האם.
תיאוריית "העצמי" מתייחסת לקושי של הנערה לתפוס מקום בעולם ולספק צרכים של קיום ונוכחות. הנערה האנורקסית הורגלה לתת מקום לאחרים ולא מרשה לעצמה לבטא צרכים נפשיים ונוכחות משל עצמה. היא חשה "אשמת קיום" ואינה מרשה לעצמה לתת מקום ומענה לצרכים הרגשיים והפיזיית שלה. ההרעבה העצמית מבטאת באופן סימבולי את חוויית חוסר הנוכחות בעולם ואת חוסר היכולת להיענות לצרכי העצמי. אולם באופן פרדוקסלי, דוקא דרך ההרעבה וה"העלמות" הפיזית, היא קוראת לתשומת לב ולהתייחסות.
הסברים קוגנטיביים מתייחסים לצורך גדול בשליטה ובמצויינות, דפוס חשיבה של "הכל או לא כלום", גרנדיוזיות ("אני אנצח את גופי וצרכיי"), נטייה לחשיבה מאגית ("אני אנצח את המוות") ודפוס כפייתי וחשדני. הושטת עזרה לנערה עלולה להחוות על ידה כרצון להכניע אותה, לכבוש ולמשוך לבינוניות, על כן שיתוף הפעולה עם טיפול הוא לעיתים נמוך.
תאוריות משפחתיות מדברות על יחסי משפחה בעייתיים וקונפליקטואליים. במשפחות לנערות אנורקסיות קיימים קשיי תקשורת, מאבקי כוח ושליטה, וקשיי ניפרדות. בדינמיקה המשפחתית האוכל תופס מקום מרכזי. דרך ה"סימפטום" הנערה מבטאת מצוקה וקושי של המערכת המשפחתית כולה. היא אמנם "מסמנת" את עצמה כמי שיש לו בעייה, אך למעשה ה"בעייה" היא של המערכת כולה, לכן חשוב מאד מאד להתייחס לרמה המשפחתית וליחסים עם ההורים. לעיתים נוצרת דינמיקה, שבה הנערה לוקחת על עצמה בעייה, כדי להסוות, או לנסות לתקן, בעייה אחרת כמו סכסוך בין ההורים. הטיפול המשפחתי פותח את ערוצי התקשורת הרגשיים, מחדד את ההקשבה ההדדית ועוזר לנערה להתמקם טוב יותר במערכת המשפחתית.



הגישה הביולוגית מדברת על נטייה גנטית להפרעות אכילה ולהפרעות רגשיות הקשורות לה. כמו כן, חוקרים מאמינים בקשר בין אנורקסיה לדיכאון. שניהם מאופיינים בחסר סרוטונין, חומר עצבי, ומגיבים לטיפול ע"י תרופות מתאימות.
מסקירה זו עולה, שאנורקסיה היא הפרעה מורכבת ורבת רבדים. הטיפול גם הוא צריך להיות מורכב ומתייחס להיבטים השונים. רצוי לשלב טיפול אישי, שיתן לגיטימציה לנוכחות בעולם, למיניות המגיחה ולרגשות השונים כלפי עצמה, נשיותה, אימה ומשפחתה. חשוב להאיר ולרכך את דפוסי החשיבה הפרפקציוניסטיים ואת הצורך העז בשליטה. הכרחי להתייחס להיבט המשפחתי ע"י טיפול משפחתי והדרכת ההורים. אפשר לתת טיפול קבוצתי לצורך תמיכה והפחתת הלחץ החברתי לאידאל הרזון. במקרה הצורך, יש להיעזר גם בטיפול אנטי דכאוני-חרדתי שמאד מסייע לשאר ההתגייסות הטיפולית. כמובן, רצוי ליווי דיאטני. מכיון שהטיפול מערכתי ורב-מימדי, כדאי לשקול פנייה למחלקה להפרעות אכילה, שיש בה צוות רב-מקצועי, וגם הטיפול מגוון ואינטנסיבי.

חלק גדול מהנערות האנורקסיות מכחישות את הבעייה ואינן משתפות פעולה עם הטיפול. משום כך, חשוב ליצור "ברית טיפולית" שיש בה הרבה אמון. כדאי לגייס הרבה סובלנות ואמפתיה, ולבוא בגישה מצטרפת ולא בגישה מעמתת. חשוב לשוחח עם הנערה על צרכיה הרגשיים והנפשיים, לתת מקום לכאב הנפשי ולרעב הרגשי, ופחות "להתעסק" וללחוץ בנושא האוכל, שהוא בעיקר סימפטום לדבר מה עמוק יותר.