מה היא קינאה? למה היא ממררת את חיינו? מה עושים עם זה? על כך ועוד ברשימה הבאה..
קנאה היא אחד הרגשות הטבעיים והקדמוניים ביותר. נחש קינא באושר של אדם וחוה בגן עדן ורצה לקלקל להם. אדם קינא באחיו הבל שאלוהים קיבל את מנחתו ולא את שלו, ואף רצח אותו. אחיו של יוסף קנאו בו על תשומת הלב של אביהם, שרה קנאה בהגר שילדה בן לאברהם, רחל קנאה בלאה על אהבת יעקב, שאול בדוד, משה בממשיכו יהושע וכך הלאה וכך הלאה....
אז אם בארזים נפלה שלהבת..
למרות שהוא כל כך אנושי, הקנאה נחשבת לרגש עז וקשה מנשוא. לא סתם הוא מתואר בשיר השירים במילים הבאות: "קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה - רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה" .
קינאה היא רגש שלילי הדומה למועקה ותסכול, שמתעורר אצל האדם בשל הצלחתו או עליונותו של אדם אחר, או שיש לאותו אדם משהו שמאד מאד רוצים. הרגש יכול להתעורר בשל כל יתרון נתפס של האדם אחר: חומרי, גופני, שכלי, נפשי או רומנטי. הקינאה מתעוררת בגיל צעיר מאד, אף אצל תינוקות, ועוברת התפתחות והבשלה במשך החיים. קנאה היא רגש טעון באנרדיה ובעוצמה, רגש סוער שיכול להוביל את האדם למעשים חסרי פשר והיגיון.
הדבר החיובי בקינאה שהיא עשויה לדרבן את האדם להתפתח ולהשתכלל, והיא עומדת לא מעט בבסיס התחרותיות האנושית (כמו שאומרים: "קינאת סופרים תרבה חוכמה"), אך מצד שני היא יכולה להוביל את האדם לפגיעה במושא קנאתו או בעצמו.
ניתן להבחין בין שלושה סוגים של קינאה:
קנאה (jelousy), כשרוצים משהו שלאדם האחר יש (למשל, רוצים כסף או יופי כמו שיש לו). קינאה זו יכולה להיות "טובה" או "רעה", תלוי מה עושים איתה.. אפשר להישאר אכולי קינאה ומתוסכלים, או דוקא לפרגן לאחר, לקחת ממנו דוגמא, ולנסות להתפתח ולהשיג את הדברים הנשאפים.
צרות עין (envy) היא קינאה פרימיטיבית, הקשורה ברצון להרוס לאחר את מה שיש לו כי ה"יש" של האחר, לעומת ה"אין" של העצמי, הוא בלתי נסבל (למשל, מאחלים לו שיהיה עני, יפגע, יתכער, יתאלמן ואף ימות). קינאה זו "יושבת" על רגשי נחיתות גבוהים מאד, ומעוררת רגשות תוקפניים ואף רצחניים.
גרגרנות (greed), כשהקינאה גורמת לתאוות בצע, זללנות ונסיון להשתלט על מושא הקינאה (למשל לרצות להיות החברה הכי טובה של ילדה מסויימת, ולא להרשות לאף אחת אחרת להתקרב אליה).
קינאה רומנטית (בין בני זוג) יכולה לערב את שלושת הסוגים האלה. המקור של הקנאה הרומנטית הוא קודם כל בפחד נורמלי שבן/בת הזוג ימצאו תחליף מושך יותר. זהו פחד טבעי והגיוני, שנובע מתהליך האבולוציה. בכולנו קיימים יצרים וצורך בריגושים ושינויים, ואף אחד לא מבטיח לנו שבן/בת הזוג שלנו ישאר איתנו לנצח. הקינאה היא טבעית וצריך ללמוד "להכיל" אותה ולחיות איתה, ולא לתת לה להשתלט על החיים. היכולת להכיל רגשות קשים של עצמנו והיקרים לנו היא, לדעתי, המפתח לבגרות נפשית ואושר בחיים.
לפעמים, כשהקינאה מתונה, היא אפילו יכולה לעורר את הזוגיות לחיים ולהוסיף לה "פלפל". הקינאה גורמת לנו לא לקחת את בני זוגינו כ"מובן מאליו", מעלה את קרנם בעינינו, גורמת לנו לטפח את עצמנו ואת הזוגיות כדי להישאר אטרקטיביים, ולפעמים מעוררת תשוקה ואהבה.
לעומת זאת..
קינאה עזה ומציפה, שמשבשת את החיים הזוגיים היא כבר סיפור אחר. קינאה פתולוגית מערערת את יציבות החיים והמשפחה, גורמת לשינאה עצמית ולשינאת בן הזוג במסווה של אהבה בוערת, ולעיתים לסדרה של צעדים והתנהגויות בלתי נסבלים ובלתי נסלחים. הקינאה הפתולוגית נובעת מחוסר בטחון עצמי וחוסר בטחון בזוגיות, לצד תלות סימביוטית, שגורמת לחרדת נטישה קשה וכאב נפשי בלתי נסבל.
בקינאה פתולוגית, בן הזוג לא נחווה כאדם נפרד בעל צרכים ורצונות משלו, אלא כפונקציה שנועדה להבטיח את שלום ושלמות העצמי. בדרך כלל קינאה זו יושבת על טראומות או צרכים רגשיים מאד לא מסופקים מן העבר, וחווייה נפשית מעורערת ומפורקת (שרק האהבה, לכאורה, "מחזיקה" אותה).
קינאה עזה לבן/בת הזוג בדרך כלל טומנת בחובה מוקשים אחרים, כמו: שתלטנות, רכושנות, תלותיות, חשדנות ופרנויה, תוקפנות, תסביך אדיפלי לא פתור (כלומר, קשר עמוק להורה בן המין השני, שמועבר אל בן/בת הזוג), ואף חרדות פסיכוטיות. במקרים אלו, תופעות הקינאה בזוגיות יכולות להיות קשות ולכלול חדירה לשטח פרטי (כמו בדיקת דואר ושיחות טלפון), חטטנות, האשמות ושאלות בלתי פוסקות, חשדנות, סגירה בבית ואפילו למרבה הצער, אלימות קשה.
במקרים אלו חשוב לפתוח את הדברים לשיחה, לא לקבל אותם, ולשים גבולות נחרצים. אם החיים נהיים בלתי נסבלים (ואפילו כמה צעדים קודם) חשוב מאד לפנות לעזרה מקצועית (פרטנית או זוגית). אפשר להיות אמפטיים למקור הקנאה (למשל, חוסר בטחון) אבל חייבים לשים לה גבולות לפני שתדרדר לאלימות. רוני
קנאה היא אחד הרגשות הטבעיים והקדמוניים ביותר. נחש קינא באושר של אדם וחוה בגן עדן ורצה לקלקל להם. אדם קינא באחיו הבל שאלוהים קיבל את מנחתו ולא את שלו, ואף רצח אותו. אחיו של יוסף קנאו בו על תשומת הלב של אביהם, שרה קנאה בהגר שילדה בן לאברהם, רחל קנאה בלאה על אהבת יעקב, שאול בדוד, משה בממשיכו יהושע וכך הלאה וכך הלאה....
אז אם בארזים נפלה שלהבת..
למרות שהוא כל כך אנושי, הקנאה נחשבת לרגש עז וקשה מנשוא. לא סתם הוא מתואר בשיר השירים במילים הבאות: "קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה - רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה" .
קינאה היא רגש שלילי הדומה למועקה ותסכול, שמתעורר אצל האדם בשל הצלחתו או עליונותו של אדם אחר, או שיש לאותו אדם משהו שמאד מאד רוצים. הרגש יכול להתעורר בשל כל יתרון נתפס של האדם אחר: חומרי, גופני, שכלי, נפשי או רומנטי. הקינאה מתעוררת בגיל צעיר מאד, אף אצל תינוקות, ועוברת התפתחות והבשלה במשך החיים. קנאה היא רגש טעון באנרדיה ובעוצמה, רגש סוער שיכול להוביל את האדם למעשים חסרי פשר והיגיון.
הדבר החיובי בקינאה שהיא עשויה לדרבן את האדם להתפתח ולהשתכלל, והיא עומדת לא מעט בבסיס התחרותיות האנושית (כמו שאומרים: "קינאת סופרים תרבה חוכמה"), אך מצד שני היא יכולה להוביל את האדם לפגיעה במושא קנאתו או בעצמו.
ניתן להבחין בין שלושה סוגים של קינאה:
קנאה (jelousy), כשרוצים משהו שלאדם האחר יש (למשל, רוצים כסף או יופי כמו שיש לו). קינאה זו יכולה להיות "טובה" או "רעה", תלוי מה עושים איתה.. אפשר להישאר אכולי קינאה ומתוסכלים, או דוקא לפרגן לאחר, לקחת ממנו דוגמא, ולנסות להתפתח ולהשיג את הדברים הנשאפים.
צרות עין (envy) היא קינאה פרימיטיבית, הקשורה ברצון להרוס לאחר את מה שיש לו כי ה"יש" של האחר, לעומת ה"אין" של העצמי, הוא בלתי נסבל (למשל, מאחלים לו שיהיה עני, יפגע, יתכער, יתאלמן ואף ימות). קינאה זו "יושבת" על רגשי נחיתות גבוהים מאד, ומעוררת רגשות תוקפניים ואף רצחניים.
גרגרנות (greed), כשהקינאה גורמת לתאוות בצע, זללנות ונסיון להשתלט על מושא הקינאה (למשל לרצות להיות החברה הכי טובה של ילדה מסויימת, ולא להרשות לאף אחת אחרת להתקרב אליה).
קינאה רומנטית (בין בני זוג) יכולה לערב את שלושת הסוגים האלה. המקור של הקנאה הרומנטית הוא קודם כל בפחד נורמלי שבן/בת הזוג ימצאו תחליף מושך יותר. זהו פחד טבעי והגיוני, שנובע מתהליך האבולוציה. בכולנו קיימים יצרים וצורך בריגושים ושינויים, ואף אחד לא מבטיח לנו שבן/בת הזוג שלנו ישאר איתנו לנצח. הקינאה היא טבעית וצריך ללמוד "להכיל" אותה ולחיות איתה, ולא לתת לה להשתלט על החיים. היכולת להכיל רגשות קשים של עצמנו והיקרים לנו היא, לדעתי, המפתח לבגרות נפשית ואושר בחיים.
לפעמים, כשהקינאה מתונה, היא אפילו יכולה לעורר את הזוגיות לחיים ולהוסיף לה "פלפל". הקינאה גורמת לנו לא לקחת את בני זוגינו כ"מובן מאליו", מעלה את קרנם בעינינו, גורמת לנו לטפח את עצמנו ואת הזוגיות כדי להישאר אטרקטיביים, ולפעמים מעוררת תשוקה ואהבה.
לעומת זאת..
קינאה עזה ומציפה, שמשבשת את החיים הזוגיים היא כבר סיפור אחר. קינאה פתולוגית מערערת את יציבות החיים והמשפחה, גורמת לשינאה עצמית ולשינאת בן הזוג במסווה של אהבה בוערת, ולעיתים לסדרה של צעדים והתנהגויות בלתי נסבלים ובלתי נסלחים. הקינאה הפתולוגית נובעת מחוסר בטחון עצמי וחוסר בטחון בזוגיות, לצד תלות סימביוטית, שגורמת לחרדת נטישה קשה וכאב נפשי בלתי נסבל.
בקינאה פתולוגית, בן הזוג לא נחווה כאדם נפרד בעל צרכים ורצונות משלו, אלא כפונקציה שנועדה להבטיח את שלום ושלמות העצמי. בדרך כלל קינאה זו יושבת על טראומות או צרכים רגשיים מאד לא מסופקים מן העבר, וחווייה נפשית מעורערת ומפורקת (שרק האהבה, לכאורה, "מחזיקה" אותה).
קינאה עזה לבן/בת הזוג בדרך כלל טומנת בחובה מוקשים אחרים, כמו: שתלטנות, רכושנות, תלותיות, חשדנות ופרנויה, תוקפנות, תסביך אדיפלי לא פתור (כלומר, קשר עמוק להורה בן המין השני, שמועבר אל בן/בת הזוג), ואף חרדות פסיכוטיות. במקרים אלו, תופעות הקינאה בזוגיות יכולות להיות קשות ולכלול חדירה לשטח פרטי (כמו בדיקת דואר ושיחות טלפון), חטטנות, האשמות ושאלות בלתי פוסקות, חשדנות, סגירה בבית ואפילו למרבה הצער, אלימות קשה.
במקרים אלו חשוב לפתוח את הדברים לשיחה, לא לקבל אותם, ולשים גבולות נחרצים. אם החיים נהיים בלתי נסבלים (ואפילו כמה צעדים קודם) חשוב מאד לפנות לעזרה מקצועית (פרטנית או זוגית). אפשר להיות אמפטיים למקור הקנאה (למשל, חוסר בטחון) אבל חייבים לשים לה גבולות לפני שתדרדר לאלימות. רוני
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה