פרידות
החיים מתחילים בפרידה. הלידה היא פרידה של התינוק מגוף האם בו היה ממוזג תשעה חודשים.
בתוך שניות מעטות התינוק נדרש לנשום בכוחות עצמו, ולהסתגל לאור, טמפרטורה, ריחות, תחושות ורגשות חדשים לחלוטין.
מסביבה רחמית מוגנת הוא עובר לעולם מציף, מפחיד ומאיים. הוא מבוהל ומרגיש לבד.
גילוי האהבה הראשון בחיים הוא חיבוקה המגונן של האם, שנותן לו להרגיש פחות לבד.
כל חיינו אנו משתוקקים לחזור לאותה חווייה עילאית של התמזגות חסרת גבולות ומוגנת,
ולתחושה שאנו רצויים ואהובים ללא סייג בגופו ובנפשו של האחר.
בכל אהבה רומנטית יש יסוד קדום של משאלה לחזור לרחם, ולחיק החם והמחבק.
כל פרידה בחיים מהדהדת את אותה חוויית לידה טראומטית שעימה התקבלנו לעולם.
מרחם אימנו יצאנו, אל אמא אדמה נשוב, ובתווך- אלפי חוויות של חיבור ופרידה – שבהם שזורים חיינו.
ככל שנדע לעבור טוב יותר את החיבורים ואת הפרידות, נצמח ונתחזק מכל אחד ואחד מהם,
כך החיים יאירו לנו את פניהם.
מרגע הלידה ועד לסיום גיל ההתבגרות, הילד עובר תהליך הדרגתי של פרידה פסיכולוגית מהוריו.
עד סוף חייו הוא ישא בליבו את הקשר איתם. הפרידות של הילדות, והדרך שבה ההורים הכילו וליוו אותן,
מעצבות במידה רבה את תחושת הזהות והבטחון העצמי, את היחס לפרידות בבגרות,
את היכולת להיות באינטימיות וגם את היכולת לשאת ולאהוב את הלבד.
כאשר הילד או הילדה חווים בילדותם מידה רבה של חוסר יציבות, חוסר בטחון, פרידות חטופות או טראומטיות,
נטישות וכיוב', כך תגבר בהם הרגישות למצבי פרידה, יווצרו חרדות נטישה,
ופרידות בבגרות יתקבלו בתגובות אבל ואימה מועצמות.
בקשר זוגי האדם מצפה לשחזור של חוויות מוקדמות מיטיבות
(כמו חיבוק נוסך בטחון, פינוק, האדרה, התמזגות עם אדם אוהב ומגונן וכיוב') וכן תיקון ופיצוי לחוויות קשות ומתסכלות.
האהבה הרומנטית כוללת בתוכה גם חלקים בוגרים ובשלים, הקשורים בעצמאות ואוטונומיה,
וגם חלקים ילדותיים, תלותיים, המחכים למענה. בתמהיל הזה, ככל שהחלק הילדותי עולה על החלק הבוגר,
וככל שהאהבה "נרקיסיסטית" יותר, כך הקשר יהיה סבוך, והפרידה – מאיימת וכואבת.
פרידה מבן או בת זוג כואבת כל כך היות ואנו נפרדים מתחושות ומרגשות נכספים:
אהבה, אושר, התעלות רוחנית, חברות, תשוקה.
הזוגיות ממלאת לא פעם צרכים אישיים, כמו תחושת שלמות וקבלה עצמית, בטחון, משפחה וחברים שנרכשו דרך בני הזוג,
תחושה של קבלה במעגל החברתי הרחב.
היא גם עוזרת להימנע ממצבים מאיימים, כמו תחושות לבד ובדידות, תחושת חריגות בחברה,
חוויית חוסר שליטה, תחושות הקשורות לחוסר בטחון עצמי, כמו: ריקנות, פגימות, פגיעות, כיעור וכך הלאה.
באופן פרדוקסלי ואף טראגי, ככל שהאדם נזקק לזוגיות כדי לממש צרכים ראשוניים יותר, הנובעים מחוסר בטחון,
כך הסיכוי שלו לשמור על זוגיות בריאה ויציבה קטן.
זאת משום שנוצר קושי "לראות" את בן הזוג כאדם נפרד בעל צרכים ורצונות משלו, סף התסכול יורד, נוצרות ציפיות לא הגיוניות ורמת פגיעות גבוהה,
ומתפתחים דפוסי תלות ושליטה בלתי בריאים.
זוגיות שנולדת כדי לפצות על חוסר בטחון, שמתפרקת כי הפיצוי הזה לא עולה יפה, סופה שתוביל לייסורי הפרידה הקשים והמענים ביותר.
שכן הפרידה יוצרת לא רק צער על עזיבת האהוב, אלא חווייה של התערערות העצמי, וחרדה איומה,
כאילו אין חיים לאחר הפרידה, כאילו עצם הקיום מוטל בספק.
בפרידות רבות, המציאות וההגיון מיטשטשים ואנו חושבים ופועלים אמוציונלית בלבד.
הכאב הוא עמוק ובלתי נסבל, ועלול לגרור נקיטת צעדים לא מוצלחים בנסיון להחזיר את בן הזוג האבוד.
מעטים יודעים כיצד להתמודד עם משבר הפרידה ולהפוך אותו לשלב של צמיחה.
רבים נגררים לכעסים ומריבות, שמירת טינה, הקטנת הערך של הצד השני, או של העצמי, פעולות שיש בהם לפגוע בצד השני או בעצמי.
הפעולות הללו נעשות בדרך כלל כדי לחמוק ממגע ישיר עם הכאב והאובדן, הקשים מנשוא,
ומרגשי האשמה ולקיחת אחריות על פירוק הקשר.לעיתים אנשים נשארים במערכות יחסים עקרות ולא מתאימות רק כדי לא לחוות את כאב הפרידה.
מאידך, יש אנשים ש"נמלטים" מזוגיות טובה, רק מתוך חרדות נטישה, ודחף "לטרוק את הדלת" לפני שהיא תיטרק בפניהם.
יש כאלו שעוזבים זוגיות טובה כי מתוך רגשי נחיתות הם "לא מוכנים להתקבל למועדון שמוכן לקבל אותם".
אחרים עוזבים כי המשיכה שלהם היא דוקא אל הבלתי מושג, או אל הקשה והאכזרי, ואילו המושג והטוב הופך מהר מאד לדל ומשעמם.
אלו דוגמאות לפרידות שבאות ממקום בעייתי.
פרידות כאלו יכולות להיות קשות מאד לנעזב, אך גם לעוזב, מכיון שהן באות ממקום פגוע, לא מודע לעצמו, ונגרמות ע"י פחדים ולא ע"י בחירה בוגרת.הדרך לפרידה נסבלת, היא להעז להסתכל לכאב בעיניים.
להכיר באובדן ובצער הטבעיים, ולתת להם את כל הזמן, הדמעות, והתמיכה שצריך כדי להתרפא.
כדאי לקחת אחריות על החלק האישי בפרידה, כדי ללמוד, לגדול ולהפיק ממנה, ולא רק להשתבלל בתחושות של קורבניות, חוסר בטחון וחוסר ערך.
וכמה טיפים לפרידה:
עצוב להיפרד, לפעמים הפרידה מביאה איתה תחושות חוסר שליטה ואובדן נוראים, אך תמיד כדאי לחוות את הכאב ולא לחמוק ממנו.
אפשרו לעצמכם להיות בכאב, לקבל אותו כחלק טבעי מהחווייה אנושית, ולהשתחרר מהקשר לאט לאט,
מבלי לשפוט או להעניש את עצמכם או לחשוב "הייתי יכול לעשות כך" או "למה זה קרה לי”.
חיו את החיים מתוך ידיעה כי כרגע אתם חווים כאב ומאפשרים לו להיות.
השתדלו לא לקחת את הפרידה ככשלון, נטישה או עדות לפגימות שלכם, אלא כתהליך טבעי שקורה לכולם,
ומעיד בעיקר על חוסר כימיה או התאמה בין אנשים.
הפרידה גם לא אומרת שמה שהיה לא היה טוב או לא היה אמיתי. גם דברים עמוקים ואמיתיים מסתיימים, גם שמשות כובות.
אם צריך להפיק לקחים, התמודדו איתם באומץ, לא על מנת להתייסר ולהכות על חטא, אלא כדי לגדול ולהתפתח,
ולהפוך את ההתנסות הבאה למוצלחת יותר.
קבלו את זכותו של האחר לבחור לא להיות איתכם. זה קשה, אבל היכולת לוותר ולשחרר היא עדות לבגרות ולגדולת נפש.
זכרו כי האהבה עושה "אידאליזציה" לבני זוג, שהם בסך הכל בני אדם רגילים, עם יתרונות וחסרונות כמו כל אחד אחר,
ושהזמן יעזור לגלות את זה.
האמינו בעצמכם, בחיים, ובסיכוי הטוב לחוות שוב חיבור ואהבה. האמינו כי מה שצריך לקרות יקרה בזמן הנכון לו,
שמכל משבר אפשר לצמוח ולהתחזק, ושהבחירה עם ליפול או להמשיך ללכת היא בידיים שלכם.
למדו מאחרים שהתגברו על פרידות קשות.
הישענו על אוהביכם, ועל החלק שבכם שאוהב את עצמכם. אהבו, פנקו, סילחו וחבקו את עצמכם.
הרשו לעצמכם לקבל עזרה מקצועית אם הכאב מציף, המחשבות הרעות משתלטות, החרדות יוצאות מפרופורציה
ואין הטבה לאחר פרק זמן.
החזרת אהבה כמה עצוב לחשוב על פרידות. יש לי תחושה שבימינו אנשים ממהרים מאד להיפרד, במקום לעבוד על הזוגיות ולנסות לתקן את הבעיות
השבמחק